עמוד נ, בראשית פרשת מקץ פרק מב, מפסוק יד עד לז
ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם
לאמר מרגלים אתם בזאת תבחנו חי פרעה אם
תצאו מזה כי אם בבוא אחיכם הקטן הנה שלחו
מכם אחד ויקח את אחיכם ואתם האסרו ויבחנו
דבריכם האמת אתכם ואם לא חי פרעה כי
מרגלים אתם ויאסף אתם אל משמר שלשת
ימים ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו
וחיו את האלהים אני ירא אם כנים אתם אחיכם
אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו
שבר רעבון בתיכם ואת אחיכם הקטן תביאו
אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו כן ויאמרו
איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר
ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על
כן באה אלינו הצרה הזאת ויען ראובן אתם לאמר
הלוא אמרתי אליכם לאמר אל תחטאו בילד
ולא שמעתם וגם דמו הנה נדרש והם לא ידעו
כי שמע יוסף כי המליץ בינתם ויסב מעליהם
ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את
שמעון ויאסר אתו לעיניהם ויצו יוסף וימלאו
את כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל שקו
ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן וישאו את
שברם על חמריהם וילכו משם ויפתח האחד
את שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את
כספו והנה הוא בפי אמתחתו ויאמר אל אחיו
הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו
איש אל אחיו לאמר מה זאת עשה אלהים לנו
ויבאו אל יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את
כל הקרת אתם לאמר דבר האיש אדני הארץ
אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את הארץ ונאמר
אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים שנים עשר
אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את
אבינו בארץ כנען ויאמר אלינו האיש אדני הארץ
בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי
ואת רעבון בתיכם קחו ולכו והביאו את אחיכם
הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים
אתם את אחיכם אתן לכם ואת הארץ תסחרו
ויהי הם מריקים שקיהם והנה איש צרור כספו
בשקו ויראו את צררות כספיהם המה ואביהם
וייראו ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם
יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימן תקחו עלי
היו כלנה ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני
בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אתו על ידי