rosh ari

של ראש סדר אר’י

לא לשכוח הפרשה סתומה דוהיה אם שמע ובעזה”י בהזדמנות אכתוב קצת ביאור על הענין –

 להשאיר פחות מט’ [יודין] אותיות בסוף שמע, ולהשאיר פחות מט’ אותיות בריש והיה אם שמע, כדי שיצטרפו להיות שיעור סתומה, זה דעת הט’ז ונהרא נהרא ופשטיה

 

וידבר יﬣוﬣ אל משה לאמר קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יﬣוﬣ אתכם

מזה ולא יאכל חמץ היום אתם יצאים בחדש האביב והיה כי יביאך יﬣוﬣ אל ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את העבדה הזאת

בחדש הזה שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליﬣוﬣ מצות יאכל את שבעת הימים ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאר בכל גבלך והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יﬣוﬣ לי

בצאתי ממצרים והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יﬣוﬣ בפיך כי ביד חזקה הוצאך יﬣוﬣ ממצרים ושמרת את החקה הזאת למועדה מימים ימימה

והיה כי יבאך יﬣוﬣ אל ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך והעברת כל פטר רחם ליﬣוﬣ וכל פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליﬣוﬣ

וכל פטר חמר תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו

יﬣוﬣ ממצרים מבית עבדים ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יﬣוﬣ כל בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד בכור בהמה על כן אני זבח ליﬣוﬣ כל

פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה והיה לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יﬣוﬣ ממצרים

שמﬠ ישראל יﬣוה ﭏהינו יﬣוה אחﬢ ואהבת את יﬣוה ﭏהיך בכל לבבך ובכל

נפשך ובכל מאדך והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושננתם

לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וקשרתם

לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך וכתבתם על מזזות ביתך ובשעריך

והיה אם שמע תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם היום לאהבה את יﬣוה ﭏהיכם ולעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך

ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם וחרה אף יﬣוה בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את

יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר יﬣוה נתן לכם ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם

בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע יﬣוה לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ

דרושי תפילין דרוש א’ בענין התפילין
ובתחי’ נבאר סדר כתיבתם כבר ידעת שפרשיות של הראש נכתבים ד’ שורות בכל פ’ ופ’, ופרשיות של יד נכתבים ז’ שורות בכל פ’ ופ’, וזה סדר חילוקם, בפרשיות של הראש פ’ קדש ארבע שורותיהם הם אלו וידבר מזה בחדש בצאת, פ’ והיה כי יביאך ד’ שורותיה הם אלו והיה וכל פטר. ה’ ממצרים. פטר רחם. פ’ שמע ד’ שורותיה הם אלו שמע. נפשך, לבניך, לאות, פ’ והיה אם שמוע ד’ שורותיה הם אלו והיה, ונתתי, יבולה, בשבתך. תפילין ש”י פ’ קדש ז’ שורותי’ הם אלו וידבר, את היום, בחדש. זבת. את שבעת. ה’ לי. ה’ ממצרים פ’ והיה כי יביאך ז’ שורותי’ הם אלו והיה. רחם. ואם לא. זאת. לשלחנו. לה’ כל. עיניך. פ’ שמע ז’ שורותיה הם אלו שמע. את. מאדך. היום. בביתך. לאות. על מזוזות. פ’ והיה אם שמע ז’ שורותי’ הם אלו והיה. ובכל נפשיכם. ואכלת. ה’ בכם. אשר ה’. בין עיניכם. ביתך ובשעריך:
ונבאר כונת כל פ’ ופ’ מה שיכוין הסופר בעת שיכתוב אותה ואח”כ נסדר הכונה הזאת כפי סדר השטות אשר בהם פרשת של ראש. פ’ קדש היא הי’ של ההויה. ואחריה והי’ כי יביאך באות ה’ א’ של ההויה. ואחריה שמע באות ו’ ואחריה והיה אם שמוע אות ה’ אחרונ’ של הויה, והרי נת’ איך יש הויה א’ פשוטה בארבע פרשיות תפילין של ראש. עוד דע כי מזאת ההויה הפשוטה נמשכין ויוצאין ממנה ד’ שמות הויה והם ע”ב ס”ג מ”ה ב”ן ונכללים בה והם ע”ב באות י’ ס”ג באות ה’ מ”ה באות ו’ ב”ן באות ה’ אחרונה וגם ד’ שמות אלו כוללין הארבע פרשיות של תפילין על הסדר שלהם. עוד דע כי מזאת ההויה נמשכין ויוצאין ממנה ד’ שמות אלו כי מאות י’ נמשך שם אהיה במילוי יודין ומאות ה’ שם אהיה במילוי אלפין ומאות ו’ נמשך שם אהיה במילוי ההין ומאות ה’ אחרונה נמשך שם אדני במילואו ואלו הד’ שמות ג”כ כוללים ד’ פרשיות של תפילין על הסדר שלהם כל שם בפ’ א’ נמצא שקודם שיכתוב פ’ קדש יכוין כי כל הפ’ הזאת היא י’ של ההויה פשוטה והיא הויה א’ דע”ב דיודין והיא ג”כ שם אהיה דיודין, וקודם שיכתוב פ’ והיה כי יביאך יכוין כי כל הפ’ הזאת היא ה’ ראשונה של ההויה פשוטה והיא הויה א’ דמילוי ס”ג והיא ג”כ שם אהיה דאלפין, וקודם
שיכתוב פ’ שמע יכוין כי כל הפ’ הזאת היא ו’ של ההויה פשוטה והיא הויה א’ דמילוי אלפין שהיא מ”ה והיא שם א’ של אהיה דמילוי ההין, וקודם שיכתוב פ’ והיה אם שמוע יכוין כי כל הפ’ הזאת היא אות ה’ אחרונה של ההויה פשוטה והיא הויה א’ דמילוי ההין שהיא ב”ן והיא שם א’ של אדני מלא כזה אלף דלת נון יוד ואחר שיכוין הכונה הנז’ קודם שיכתוב כל פ’ ופ’ עוד יחזור ויכוין בשעת כתיבת השיטות כזה קודם שיכתוב שיטה א’ של קדש דתפילין של ראש יכוין באות י’ פשוטה של הויה הפשוט’ ויכוין באות י’ דמילוי שם ע”ב דיודין ובאות אלף דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ב’ יכוין באות י’ פשוטה של ההויה פשוטה ויכוין באות הי דמילוי שם ע”ב דיודין ובאות הי דמילוי אהיה דיודין, ובשיטה ג’ יכוין באות י’ פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות וי”ו דמילוי שם ע”ב ובאות יוד דמילוי אהיה דיודין ובשיטה ד’ יכוין באות י’ פשוטה של ההויה פשוטה ובאות ה”י דשם ע”ב ובאות ה”י דשם אהיה מילוי יודין ועד”ז תכוין בד’ שיטות של פ’ והיה כי יביאך, כי בשיטה א’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות יוד דשם ס”ג ובאות אלף דמילוי אהיה דאלפין, ובשיטה הב’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות הי
דמילוי שם ס”ג ובאות הא דמילוי אהיה דאלפין. ובשיטה ג’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ואו דמילוי ס”ג ובאות יוד דאהיה דאלפין, ובשיט’ ד’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה’ דמילוי ס”ג ובאות ה’ דאהיה דאלפין ועד”ז תכוין בד’ שיטות של פ’ שמע כי בשיטה א’ יכוין באות ו’ פשוטה של הויה פשוטה ויכוין באות י’ דמילוי שם מ”ה ובאות א’ דמילוי אהיה דההין, ובשיטה ב’ יכוין באות ו’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה”א דמילוי שם מ”ה ובאות ה”ה דאהיה דההין. ובשיטה ג’ יכוין באות ו’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו’ דמ”ה ובאות יוד דאהיה דההין. ובשי’ הד’ יכוין באות ו’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה”א דשם מ”ה ובאות ה”ה דאהיה דההין. ועד”ז תכוין בד’ שיטות של פ’ והיה אם שמוע, כי בשי’ א’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות יוד דשם ב”ן ובאות אלף דשם אדני, ובשי’ ב’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה’ דמילוי שם ב”ן ובאות דלת דשם אדני. ובשי’ ג’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ו’ דשם ב”ן ובאות נו”ן דשם אדני. ובשי’ ד’ יכוין באות ה’ פשוטה של הויה פשוטה ובאות ה’ דשם ב”ן ובאות יוד דשם אדני:
אבל כונת כתיבת ד’ פרשיות של יד הם באופן אחר לפי שהם בז’ שיטות וצריך לחלק הכונות לז’ בחי’ חלקים. ונבאר כוונת שלהם דרך כלל בתחילה והם אלו ראשונה יכוין אל הויה פשוטה כוללת ד’ פרשיותיה. עוד יכוין כי ד’ שמות יוצאים מד’ אותיות הויה הנז’ והם שם ס”ג באות י’, שם מ”ה באות ה’ שם ב”ן באות ו’, שם אלף דלת נון יוד בהא אחרונה. עוד יכוין כי ד’ שמות יוצאין מד’ אותיות הויה הנז’ והם אהיה דיודין באות יוד ואהיה דאלפין באות ה’ ראשונה. ואהיה דההין באות ו”ו ושם אלף דלת נון יוד באות ה’ אחרונה, וכל ג’ בחי’ אלו נחלקים בד’ פרשיו’ של יד כי קודם שיכתוב שיטה א’ מפ’ קדש יכוין באות י’ של הויה פשוטה ובשני שמות שהם אהיה דיודין והויה דס”ג משולבין זב”ז ויקדים אותיות אהיה לאותיו’ הויה דס”ג לפי שהוא תפלה של יד שהיא נקבה ואח”כ יחלק השילוב של ב’ שמות הנז’ לז’ חלקי’ בז’ שיטות והם עשרים אותיות ויצרף עמהם אות י’ של הויה הפשוט’ בתחי’ הכל ויהיו הכל כ”א אותיו’ וכשתחלקם יהיו ג’ אותיות בכל שיטה בזה האופן. יא”ל פי”ו דה”י הי”י וד”ו או”ה יה”י. וכן עד”ז יכוין קודם פ’ שנייה אל ה’ ראשונה דהויה פשוט’ ואל שילוב ב’ שמות שהם אהיה דאלפין והויה דאלפין ויקדים אהיה להויה
לטעם הנ”ל ואח”כ יחלקם לג’ ג’ אותיות בכל שיטה מן הז’ שיטות ע”ד הנ”ל. וכן עד”ז יכוין בפ’ שמע קודם שיכתוב, אל אות ו’ דהויה פשוטה ולשילוב שני שמות דהויה דההין ואהיה דההין יחד ויקדים אהיה להויה לטעם הנ”ל. ואח”כ יחלק הכ”א אותיות הנ”ל לג’ ג’ אותיות בכל שיטה ושיטה מז’ שיטות ע”ד הנ”ל, וכן עד”ז יכוין קודם שיכתוב והיה אם שמוע, אל ה’ אחרונ’ דהויה פשוט’ ואל שם אדני במילואו והנה אין בהם רק י”ג אותיות ולכן תחזור לכוין פ”ב אל אות ה’ הפשוטה אחר כל הי”ג אותיות הנז’ וישלמו לי”ד אותיות ותחלקם לז’ שיטות ב’ אותיות בכל שיטה. ודע שמלבד זה יש עוד כונה אחרת באלו הד’ פרשיות של יד והוא שבפ’ הא’ תכוין אל מ”ב אותיות שיש בפשוט, ומילוי, ומילוי המילוי דהויה דע”ב דיודין ותחלקן לז’ חלקים שהם ששה אותיות בכל שיטה ושיטה ובפ’ שניה תכוי’ ע”ד הנ”ל אל מ”ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דס”ג. ותחלקם לז’ חלקים ע”ד הנז”ל שהם ששה אותיות בכל שיטה ובפ’ הג’ תכוין ע”ד הנ”ל מ”ב אותיות שיש בפשוט ומילוי ומילוי המילוי דהויה דמ”ה דאלפין ותחלקם לז’ ע”ד הנ”ל ובפרשה ד’ תכוין תחילה אל שם ס”ג ואל שם אהיה דיודין ואל שם מ”ה דאלפין ואל שם אלף דלת נון יוד על
סדר הזה ממש והם מ”ב אותיות כסדר הנז’ ותחלקם לז’ חלקים בשבעה שיטות כנז”ל. והנני מסדר לפניך הכל באר היטב כדי שלא תטעה:
תפלה של יד:
קדש י – והיה ה:
שיטה א’ יהו היו יאל – שיטה א יהו היו האל:
שיטה ב’ דהי ויו פיו – שיטה ב’ דהי ואו פיו:
שיטה ג’ היי ודו דהי – שיטה ג’ היי ודו דהא:
שיטה ד’ יוד לתה היי – שיטה ד’ יוד לתה האי:
שיטה ה’ ייו דוי ודו – שיטה ה’ ייו דוא ודו:
שיטה ו’ ויו דוי אוה – שיטה ו’ ואל פוא אוה:
שיטה ז’ והי יוד יהי – שיטה ז’ והי יוד אהא:
שמע ו – והיה ה:
שיטה א’ יהו היו ואל – שיטה א’ יוד היו הא:
שיטה ב’ דהא ואו פיו – שיטה ב’ אוה יאל לף:
שיטה ג’ האי ודו דהה – שיטה ג’ פהי יוד דל:
שיטה ד’ אוד לתה ההי – שיטה ד’ היי ודה תן:
שיטה ה’ אאל פוא ודו – שיטה ה’ אוא והא ונ:
שיטה ו’ ואל פוא והה – שיטה ו’ אלף דלת יו:
שיטה ז’ והא אלף ההו – שיטה ז’ נון יוד דה:
תפלה של ראש:
קדש י – והיה ה:
שיטה א’ יוד אלף – שיטה א’ יוד אלף:
שיטה ב’ הי הי – שיטה ב’ הי הא:
שיטה ג’ ויו יוד – שיטה ג’ ואו יוד:
שיטה ד’ הי הי – שיטה ד’ הי הא:
שמע ו – והיה ה:
שיטה א’ יוד אלף – שיטה א’ יוד אלף:
שיטה ב’ הא הה – שיטה ב’ הה דלת:
שיטה ג’ ואו יוד – שיטה ג’ וו נון:
שיטה ד’ הא הה – שיטה ד’ הה יוד:
עוד צריך להבין מ”ט בתפילין של ראש יש ד’ שיטות בכל פרשה ובתפילין של יד יש ז’ שיטות בכל פרשה והענין הוא לפי שבראש ז”א אינם מקיפין רק ארבע בלבד אבל בתפילה של יד שהיא המלכות יש בה ז’ מקיפין כי ארבע מוחין הראשונים הם מתלבשים בנה”י דאימא ונכנסים בגולגלתא דז”א כנודע ואח”כ אלו הם נעשים בבחי’ מקיפין אל המוחין של הנקבה והנה הם ארבע גו תלת שהם ז’ וכנגדם יש שבעה שיטות בתפילין של יד:
עוד כונה אחרת קטנה כוללת בענין פרשיות התפי’ ש”ר ושל יד הנה בפ’ ראשונה מתפילין של ראש תכוין לשם אהיה דמילוי יודין ובשניה תכוין לשם אהיה דאלפין ובשלישית לשם אהיה דמילוי ההין וברביעית לשם אדני במילואו. והענין הוא כמ”ש לך מ”ש בזוה”ק פרשה ואתחנן שארבע פרשיות של התפילין הם חו”ב חו”ג ובמ”א אמרו כי התפלין ש”ר הם אימא על ברא. אבל הביאור הוא כי כל ארבע פרשיות אלו ה”ס אהיה שהוא בינה ובערך זה אמרו שהתפילין הם אימא על ברא ועוד לטעם אחר והוא לפי שאלו ארבע מוחין מתלבשים בנה”י דאימא כנודע. והנה כל אלו השלש’ שמות של אהיה הם בחי’ הכתר אשר בכל פרשה מאלו הד’ פרשיות וכנגד אהיה דמילוי יודין שבמוח ראשון הנק’ חכמה יש שם הויה במילוי ס”ג שיש בו ג’ יודין כמו שיש שלשה יודין בשם אהיה דיודין הנז’ וזו ההויה היא בז”ת שבחכמה זאת ונעשית מלבוש אל שם אהיה דיודין הנז’ כי הוא נשמה אליו לפי שהוא בחי’ ג”ר שבה. וכן שם אהיה דמילוי אלפין הוא בחי’ כתר שבמוח הנקרא בינה דז”א והיא נשמה אל שם הויה דמילוי אלפין אשר שם בז”ת שבו אבל שם אדני במילואו הוא במלכות שהוא כנגד והיה אם שמוע ואין לו התלבשות אחר במה להתלבש כמו האחרים כנז’ וע”כ בתפילה של יד תכוין בד’
פרשיותיה אל ארבע שמות האחרים הנז’ שהם הויה דס”ג ודמ”ה ודב”ן שם אדני במילוי:
דרושי תפילין דרוש ב’
בסדר כתיבת התפילין הנה תחילה צריך שיכתוב התפילין של ראש ויתקנם לגמרי ויתפרם וישחירם ואחר כך יכתוב תפילין של יד ויתקנם וישחירם. גם צריך ליזהר לכתוב כל הד’ פרשיות של ראש או של יד רצופים יחד ולא יפסיק ביניהם בשום דיבור כלל ועיקר ומכ”ש באמצעים ואם הוא זקן או חולה ואינו יכול לכתוב כל הד’ פרשיות ביחד יכתוב שלשה פרשיות הראשונות ביחד ואח”כ יכתוב הד’ לבדה ואם גם זה קשה עליו יכתוב עכ”פ ב’ פרשיות הראשונות בלבד בלתי הפסק בנתיים בשום אופן ואח”כ יכתוב ב’ הפרשיות האחרות יחד והנה אם כתב ב’ הפרשיו’ הראשונות והפסי’ אח”כ כשיבוא לכתוב פ’ שמע צריך שבתחיל’ יעביר הקולמוס בדיו ויכתוב על תיבת וידבר של פרשת קדש ועל תיבת והיה של פרשה שניה ואח”כ יכתוב משמע ואילך ועי”כ נקר’ קצת חיבור. ואם כבר כתב שלשה פרשיות והפסיק אז יעבור הקולמוס גם על תיבת שמע שבפרשה ג’ ואח”כ יכתוב פ’ רביעית כולה ביחד. גם קודם שיתחיל לכתוב יתפלל ויאמר ירמי”א ו”א שתשרה שכינתך במעשה ידי ותצליחני בכתיבתי זאת שאני כותב תפילין אלו לשם קדושת מצות תפילין שציונו ה’ אלקינו ותצילינו מטעות הכתיבה ומטעות הכונה אכי”ר ויהי נועם ה’ אלקינו כו’ ואח”כ יתחיל לכתוב תכף עם הכונות הנ”ל גם
יכוין כי בפרשה הראשונה יש בה עשרה פסוקים כנגד י”ס וכנגד יו”ד של ההויה פשוטה כנ”ל ובפ’ שניה יש בה ששה פסוקים כנגד אות הא במילוי אלפין ובפ’ הג’ יש ששה פסוקים כנגד אות ו’ שבפ’ הזאת כנ”ל ובפרשה הרביעית יש ט’ פסוקים לרמוז שהיא במלכות המקבל מן ט”ס שעליה שהם כח”ב חג”ת נה”י. גם יכוין כי כל הפסוקים של ארבע פרשיות הנז’ הם בגי’ שם א”ל היוצא משם ס”ג כנז’ בזוהר פרשה פנחס בר”מ שהוא שלשה יודין וא’ גם הוא כנגד שם א”ל היוצא משם אהיה במילוי יודין שיש שם ג”כ ג’ יודין וא’ והכונה זאת היא בארבע פ’ תפילין ש”ר. אבל בארבע פרשיות דתפילין של יד יכוין בשם א”ל היוצא משם אהיה במילוי יודין כנ”ל וגם אל שם א”ל שהוא בחסד כמש”ה חסד אל כל היום כנז’ בזוהר פרשה ויקרא גם תכוין כי כל ההויות שיש בארבע פ’ התפילין הם כ”א אזכרו’ כמנין אהיה ולכן כשכותב ההויה הא’ יכוין לאות א’ של אהיה ובה’ הויות אחרות יכוין בה’ של אהיה ובי’ הויות האחרות יכוין ליוד של אהיה ובה’ הויות האחרונות הנשארות יכוין בה’ אחרונה של אהיה:
אמנם סדר פרטן הם ז’ הויות בפרשה א’ וז’ הויות בפ’ שניה וג’ הויות בפ’ ג’ וד’ הויות בפ’ ד’ ויכוין להמשיך ז’ הויות שבפ’ א’ בג’ הויות שבפ’ ג’ וז’ הויות שבפ’ ב’ בד’ הויות שבפ’ הד’ בסוד חכמה וחסדים בינה וגבו’ כמשי”ת לך בע”ה ממה שית’ למטה והנני כותב הטעם לפניך. הנה בתפילין של ראש יש כ”א אזכרות כמספר שם אהיה כנ”ל ובהם ד’ בתים כנגד ד’ אותיות של שם אהיה ובהם ד’ פרשיות כנגד ד’ אותיות של שם הויה כנז’ בתיקונ’ בהקד’ ד”ט ע”א ונבאר טעם לזה איך האזכרות שהם פנימיים מכולם והבתים שהם חיצונים מכולם נרמזים בשם אהיה והפרשיות שהם בחי’ אמצעית נרמזים בשם הויה גם נבאר טעם אל ארבע שיטות שיש בכל פ’ ופ’ מהד’ פרשיות תפלה ש”ר:
והענין הוא במה שנודע שהתפילין ה”ס אימא על ברא כנזכר בתיקונים וכבר הודעתיך כי ד’ בתים של התפילין הם נגד ארבע אותיות אהיה וד’ פ’ כנגד ארבע אותיות הויה וכ”א אזכרות שבהם כנגד שם אהיה שהוא בגי’ כ”א והרי הם ג’ שמות אהיה הויה אהיה בתפילין ש”ר שהם גי’ חיים ונקרא חיי המלך לפי שהם מצד אימא הנעשים תפילין ש”ר דז”א וע”כ ארז”ל המניח תפילין מאריך ימים שנאמר ה’ עליהם יחיו כי המלך הוא ז”א וחיי המלך הנז’ נמשכים לו מאו”א הנקר’ חיים כנודע וכבר הודעתיך כי ג’ בחינות היו בז”א ושני’ מהם הראשונה והשלישית נקר’ עיבור והאמצעי נקרא זמן היניקה ולכן הראשו’ והג’ נרמזים בשם אהיה ששם אהיה מורה על בחי’ העיבור וכמ”ש פ’ ויקרא דאהיה ר”ל אנא זמין לאולדא. והענין הוא כי בתחילה בהיותו במעי אמו לא היה כ”א ג’ כלילן בג’ דהיינו ו’ זעירא שבתוך ה’ ראשונה ונקבה שלו היתה רמוזה בו בסוד פסיעה לבר בסוד רגל הו’ כמבוא’ אצלינו פ’ בלק דר”ג ע”ב. והנה בהיות הנוק’ שם הנה כל אחד כלולה מן הז”ת שהם הו”ק והמלכות היא ז’ בסופם כנז’ אבל לפי שאינם רק ג’ לכן הם ג”פ ז’ והם גי’ כ”א אזכרות ולפי ששם היו במעי אימא והיו מעולי’ שם יותר והיו בתכלית הדקות בבחי’ מוחין להיותם תוך אימא
ולכן נרמזו בבחי’ אזכרות והויות. וענין היותם ד’ פ’ הוא אחר שנולדו ויצאו לחוץ ונתפשטו אל ו”ק שלימים ואז המלכות היתה ז’ להם ואז נוק’ אין בה רק ב’ מוחין בלבד כנודע ולוקחת אותם מן הו”ק והד’ הנשארים מן הו’ הם נשארים אל ז”א עצמו וכנגדם הם ד’ פרשיות כנגד שם הויה כי שם אהיה אינו נרמז אלא בבחי’ העיבור כנז’. וענין היותם ד’ בתים הוא כנגד העיבור הב’ למוחין דגדלות כי אז חזרה עוד אימא והיתה בסוד עיבור ונתנה ד’ מוחין לז”א שהם כחב”ד אז יהיו חו”ב ודע’ כלול מב’ או חו”ב וב’ עטרין דדעת שהם חו”ג והם כנגד ד’ אותיו’ אהיה המורה על זמן העיבור כנז’ ונלע”ד ששמעתי ממורי ז”ל טעם אל היות העיבו’ השני הזה נקרא בשם אהיה לפי שכיון שהוא בחי’ עיבור לכן נתקשרו שם כל הז’ קצוות מחסד עד מלכות ונכללו כל הז’ בסוד ג’ זימנין ז’ כמו שביארנו בעיבור ראשון ולכן נקרא גם הוא אהיה שהוא כ”א שהם ג”פ שבעה כנז’ וטעם היותו נרמז בד’ בתים ולא בד’ פ’ שהן מוחין עצמן הוא כי בתחילה לא היתה אימא בסוד בית אלא בבחי’ מוחין ועתה נעשית בית ממש אליהם כמו שנת’ אצלינו זאת ההקדמה גם הענין הוא כי כבר הודעתיך כי מוחין אלו אינם מאימא לבדה אלא שהם כלולים מאו”א משום דתרוייהו כחדא
שריין לעולם וא”כ נמצא כי ארבע מוחין דאימא נעשים ארבע בחי’ בתים אל ארבע מוחין דאבא כי אימא בית לאבא והבן זה. ולכן נרמזו ארבע בתים בשם אהיה שהוא באימא כנודע. וענין היות בתפלה ש”ר ארבע שיטין הוא מפני שהמוחין הם ארבע וכל אחד כלול מכולם ולכן כל פרשה כלולה מארבע שיטין:
וענין תפילה של יד הנה כ”א אזכרות שבהם הם ממש על דרך שביארתי בתפילין ש”ר כי גם הנוק’ כלולה מכל הז’ ג’ זמנין והרי הם כ”א אזכרות. וענין ד’ פרשיותיה הוא במה שנודע כי תרין מוחין דילה הם נ”ה דדכורא וכל אחד מהם כלול משנים לפי שהנקבה נעשית מאחורי נ”ה דז”א הנקרא תרי פלגי גופא והנקבה עצמה נחלקה גם היא באחוריה לב’ פלגי גופא הרי הם ארבע כנגד ארבע פרשיותיה והיותם כולם בבית אחת לבדו הטעם הוא לפי שכיון שהם בסוד פלגין כנ”ל נמצא שארבעתן אינם רק אחד בלבד ולכן הם בית אחד לבד והוא כנגד שם אדני. וענין היות ז’ שיטין בתפלה של יד הוא כי הנה תרין מוחין דנוקב’ הם נ”ה כנז’ והנה היא צריכה לקבל הארה גם מתחילת ראשית המוחין דז”א בעלה דידה. והנה ד’ מוחין דיליה ועוד חג”ת דיליה הרי הם ז’ כנודע שמשם נמשך הארה בנ”ה וכנגד זה היו ז’ שיטין:
וענין המעברת’ של התפילין ה”ס ג’ שמות הנז’ שהם אהיה הויה אדני והם בגי’ יב”ק וז”ס ויעבר את מעבר יב”ק כי דרך ג’ שמות אלו עובר ונמשך השפע מתחילת האצילות עד סופו וענין ד’ קלפים לבנים שכורכים בהם הפרשיות נת’ בברכת אבות דר”ה ע”ש. גם דע כי לעולם יש בחי’ מוחין בין בז”א בין בנוקבא אמנם הענין הוא כי קודם הנחת תפילין אז יש לז”א מוחין בבחינת רוח כי כן ז”א הוא רוח ואז יש לנוקבא בחי’ נפש כי כן נוקבא היא נפש. אבל אחר הנחת תפילין אז יש לז”א מוחין בבחי’ נשמה ולנוקב’ בבחי’ רוח. ונלע”ד כי אלו הנק’ רוח הם מוחים דיניקה שהם כלים האמצעים כנודע:
גם כשכותב שם ההויה אז קודם שיכתוב אותה יקדש את השם כבראשונה כדת וכהלכה ואח”כ כשכותב אות יו”ד יכוין שנחלק’ לשלשה קוים והם כח”ב ובהם נכללין כל הי”ס בעבור שהכתר כולל כל קו האמצעי שהם כתר ת”ת יסוד. והחכמה כולל כל קו ימין שהם חכמה חסד נצח ובינה כוללת כל קו שמאל שהם בינה גבורה הוד והמלכות כוללת את כולם וכשכותב אות ה’ יכוין אל החכמה ביחוד עם הבינה ובחמשי’ שעריה מחולקים בחג”ת נ”ה והיסוד כוללם ונותנם אל המלכות וכשכותב אות ו’ יכוין לחג”ת נ”הי והמלכות כוללתם בשית’ סדרי משנה שלה כנודע ותכוין אל ראש אות ו’ אל הדעת העליון הנמשך מכח”ב וכשכותב אות ה’ אחרונ’ יכוין אל י”ס הנכללין בה כי היא אות ה”א וציורה היא ד”ו שהם עשר גם תכוין ביוד אל שם ע”ב ובה’ אל שם ס”ג ובו’ אל שם מ”ה ובה’ אחרונ’ אל שם ב”ן גם בצורת האותיות של כתיבת התפילין יש קצת שנויים ואלו הם באות אלף יכוין כי כל האלפין יהיו בציור יו”ד מלמעלה כנז’ בתיקונים סוף תיקון י”ט ומלמטה תהיה בצורת ד’ כנז’ בתקו’ שם שצורת א’ היא יו”ד וטעם הדבר הוא לפי שהתפילין ש”ר הם אימא על ברא כנז’ בתיקונים ולכן כל צורת האלפין שבתפילין הם כצורת הנז’ א’ משא”כ בשאר כל האותיות כמו השינין והעיינין
והצדי וכיוצא בהם כי כולם הם בחינת יודין לא צורת זיינין. באות ה’ ראשונה של שם ההויה כולם יהיה להם כעין קוץ אחד קטן מאד למטה בסיום רגל ו’ זעירא שבתוך אות ה’ והוא הנז’ בזוהר בשם פסיעה לבר בזוהר בלק דר”ג ע”ב כמבואר שם אצלי וזה צורתה ה’ באות ו’ כולם יהיו להם גוף וראש וקוץ קטן על הראש וזה צורתה ו’ באות י’ כולם יהיו להם ג’ קוצין א’ למעלה וא’ למטה וא’ באמציעתה וזו צורתה י’. באות ט’ כולם יהיו קו שמאלי שבהם כעין ז’ וזה צורתה ט’. באות ע’ כולם יהיו הקוין שבהם כעין ווין ולא כעין זיינין וזה צורתה ע’. באות צ’ כולם יהיו שני ראשים כעין שני יודין והימיני יהיה כעין י’ הפוכה לאחריה, ושמאלי כעין נון כפופה למטה, ויוד ישרה על ראש הנון כפופה וזה צורתה צ’. באות ש’ כולם יהיו הג’ קוים שבהם כעין ג’ ווין ולא כעין ג’ זיינין וזה צורתה ש’ ושאלתי את פי מורי ז”ל בענין צורת האותיות אשר כמה שינוים וחילוקים יש בין כתיבת הספרדי’ לכתיב’ האשכנזים וא”ל כי לכולם יש רמז וסוד נרמז למעלה כי לכמה ציורי’ ושנוים וצרופים משתנים צורת האותיות וא”ל כי בפרט בענין צורת הא’ שכותבים האשכנזים שעושים י’ ראשונה שבאלף כעין זיין שיש בזה רמז בס’ התיקונים גם תעיין במ”ש
בזהר פ’ ויקרא בענין כתיבת ההויה הנז’ שם היטב ואיך צריך הסופר ליזהר בכתיב’ שלה:

Post a Comment

Your email is never published nor shared. Required fields are marked *

You may use these HTML tags and attributes <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

*
*