Tag Archives: בלק

עמוד 180

 עמוד קפ, במדבר, פרשת חקת/בלק פרק כא-כב, מפסוק כא:יג עד כב:ד

ובין האמרי על כן יאמר בספר מלחמת יהוה

את והב בסופה ואת הנחלים ארנון ואשד הנחלים

אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב ומשם

בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את

העם ואתנה להם מים אז ישיר

ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה באר

חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם

וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות

ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה

ונשקפה על פני הישימן 

וישלח ישראל מלאכים אל סיחן מלך האמרי

לאמר אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא

נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר נעבר

גבלך ולא נתן סיחן את ישראל עבר בגבלו ויאסף

סיחן את כל עמו ויצא לקראת ישראל המדברה

ויבא יהצה וילחם בישראל ויכהו ישראל לפי

חרב ויירש את ארצו מארנן עד יבק עד בני עמון

כי עז גבול בני עמון ויקח ישראל את כל הערים

האלה וישב ישראל בכל ערי האמרי בחשבון

ובכל בנתיה כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי

הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את

כל ארצו מידו עד ארנן על כן יאמרו המשלים

באו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון כי אש יצאה

מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב

בעלי במות ארנן אוי לך מואב אבדת עם כמוש

נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון

ונירם אבד חשבון עד דיבן ונשים עד נפח אשר

עד מידבא וישב ישראל בארץ האמרי וישלח

משה לרגל את יעזר וילכדו בנתיה ויירש את

האמרי אשר שם ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא

עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה

אדרעי ויאמר יהוה אל משה אל תירא אתו כי

בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו ועשית

לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב

בחשבון ויכו אתו ואת בניו ואת כל עמו עד

בלתי השאיר לו שריד ויירשו את ארצו ויסעו

בני ישראל ויחנו בערבות מואב מעבר לירדן

ירחו וירא בלק בן צפור את

כל אשר עשה ישראל לאמרי ויגר מואב מפני

העם מאד כי רב הוא ויקץ מואב מפני בני ישראל

ויאמר מואב אל זקני מדין עתה ילחכו הקהל

את כל סביבתינו כלחך השור את ירק השדה

עמוד 181

 עמוד קפא, במדבר, פרשת בלק פרק כב, מפסוק כב:ד עד כב:כו

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההוא וישלח

מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על

הנהר ארץ בני עמו לקרא לו לאמר הנה עם

יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא ישב

ממלי ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי

עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן

הארץ כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר

תאר יואר וילכו זקני מואב וזקני מדין וקסמים

בידם ויבאו אל בלעם וידברו אליו דברי בלק

ויאמר אליהם לינו פה הלילה והשבתי אתכם

דבר כאשר ידבר יהוה אלי וישבו שרי מואב

עם בלעם ויבא אלהים אל בלעם ויאמר מי

האנשים האלה עמך ויאמר בלעם אל האלהים

בלק בן צפר מלך מואב שלח אלי הנה העם

היצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה

קבה לי אתו אולי אוכל להלחם בו וגרשתיו

ויאמר אלהים אל בלעם לא תלך עמהם לא

תאר את העם כי ברוך הוא ויקם בלעם בבקר

ויאמר אל שרי בלק לכו אל ארצכם כי מאן

יהוה לתתי להלך עמכם ויקומו שרי מואב ויבאו

אל בלק ויאמרו מאן בלעם הלך עמנו ויסף עוד

בלק שלח שרים רבים ונכבדים מאלה ויבאו

אל בלעם ויאמרו לו כה אמר בלק בן צפור אל

נא תמנע מהלך אלי כי כבד אכבדך מאד וכל

אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את

העם הזה ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם

יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר

את פי יהוה אלהי לעשות קטנה או גדולה ועתה

שבו נא בזה גם אתם הלילה ואדעה מה יסף יהוה

דבר עמי ויבא אלהים אל בלעם לילה ויאמר

לו אם לקרא לך באו האנשים קום לך אתם

ואך את הדבר אשר אדבר אליך אתו תעשה

ויקם בלעם בבקר ויחבש את אתנו וילך עם

שרי מואב ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב

מלאך יהוה בדרך לשטן לו והוא רכב על אתנו

ושני נעריו עמו ותרא האתון את מלאך יהוה

נצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן

הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטתה

הדרך ויעמד מלאך יהוה במשעול הכרמים

גדר מזה וגדר מזה ותרא האתון את מלאך יהוה

ותלחץ אל הקיר ותלחץ את רגל בלעם אל

הקיר ויסף להכתה ויוסף מלאך יהוה עבור

עמוד 182

 עמוד קפב, במדבר, פרשת בלק פרק כב-כג, מפסוק כב:כו עד כג:ז

ויעמד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין

ושמאול ותרא האתון את מלאך יהוה ותרבץ

תחת בלעם ויחר אף בלעם ויך את האתון במקל

ויפתח יהוה את פי האתון ותאמר לבלעם מה

עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים ויאמר

בלעם לאתון כי התעללת בי לו יש חרב בידי

כי עתה הרגתיך ותאמר האתון אל בלעם הלוא

אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום

הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא

ויגל יהוה את עיני בלעם וירא את מלאך יהוה

נצב בדרך וחרבו שלפה בידו ויקד וישתחו

לאפיו ויאמר אליו מלאך יהוה על מה הכית את

אתנך זה שלוש רגלים הנה אנכי יצאתי לשטן

כי ירט הדרך לנגדי ותראני האתון ותט לפני זה

שלש רגלים אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה

הרגתי ואותה החייתי ויאמר בלעם אל מלאך

יהוה חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי

בדרך ועתה אם רע בעיניך אשובה לי ויאמר

מלאך יהוה אל בלעם לך עם האנשים ואפס את

הדבר אשר אדבר אליך אתו תדבר וילך בלעם

עם שרי בלק וישמע בלק כי בא בלעם ויצא

לקראתו אל עיר מואב אשר על גבול ארנן אשר

בקצה הגבול ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח

שלחתי אליך לקרא לך למה לא הלכת אלי

האמנם לא אוכל כבדך ויאמר בלעם אל בלק

הנה באתי אליך עתה היכל אוכל דבר מאומה

הדבר אשר ישים אלהים בפי אתו אדבר וילך

בלעם עם בלק ויבאו קרית חצות ויזבח בלק

בקר וצאן וישלח לבלעם ולשרים אשר אתו

ויהי בבקר ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות

בעל וירא משם קצה העם ויאמר בלעם אל בלק

בנה לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה

פרים ושבעה אילים ויעש בלק כאשר דבר

בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח ויאמר

בלעם לבלק התיצב על עלתך ואלכה אולי

יקרה יהוה לקראתי ודבר מה יראני והגדתי לך

וילך שפי ויקר אלהים אל בלעם ויאמר אליו את

שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח

וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל בלק

וכה תדבר וישב אליו והנה נצב על עלתו הוא

וכל שרי מואב וישא משלו ויאמר מן ארם ינחני

בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב

עמוד 183

 עמוד קפג, במדבר, פרשת בלק פרק כג-כד, מפסוק כג:ז עד כד:ד

ולכה זעמה ישראל מה אקב לא קבה אל ומה

אזעם לא זעם יהוה כי מראש צרים אראנו

ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכן ובגוים

לא יתחשב מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע

ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי

כמהו ויאמר בלק אל בלעם מה עשית לי לקב

איבי לקחתיך והנה ברכת ברך ויען ויאמר הלא

את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר

ויאמר אליו בלק לך נא אתי אל מקום אחר

אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא

תראה וקבנו לי משם ויקחהו שדה צפים אל

ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל

במזבח ויאמר אל בלק התיצב כה על עלתך

ואנכי אקרה כה ויקר יהוה אל בלעם וישם דבר

בפיו ויאמר שוב אל בלק וכה תדבר ויבא אליו

והנו נצב על עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו

בלק מה דבר יהוה וישא משלו ויאמר קום בלק

ושמע האזינה עדי בנו צפר לא איש אל ויכזב

ובן אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר

ולא יקימנה הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה

לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל

יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו אל מוציאם

ממצרים כתועפת ראם לו כי לא נחש ביעקב

ולא קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל

מה פעל אל הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא

לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה

ויאמר בלק אל בלעם גם קב לא תקבנו גם ברך

לא תברכנו ויען בלעם ויאמר אל בלק הלא

דברתי אליך לאמר כל אשר ידבר יהוה אתו

אעשה ויאמר בלק אל בלעם לכה נא אקחך אל

מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי

משם ויקח בלק את בלעם ראש הפעור הנשקף

על פני הישימן ויאמר בלעם אל בלק בנה

לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים

ושבעה אילם ויעש בלק כאשר אמר בלעם

ויעל פר ואיל במזבח וירא בלעם כי טוב בעיני

יהוה לברך את ישראל ולא הלך כפעם בפעם

לקראת נחשים וישת אל המדבר פניו וישא

בלעם את עיניו וירא את ישראל שכן לשבטיו

ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם

בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע

אמרי אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים

עמוד 184

 עמוד קפד, במדבר, פרשת בלק פרק כד-כה, מפסוק כד:ה עד כה:ז

מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים

נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים

עלי מים יזל מים מדליו וזרעו במים רבים וירם

מאגג מלכו ותנשא מלכתו אל מוציאו ממצרים

כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם

וחציו ימחץ כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו

מברכיך ברוך וארריך ארור ויחר אף בלק אל

בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב

איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים

ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך

והנה מנעך יהוה מכבוד ויאמר בלעם אל בלק

הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי

לאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא

אוכל לעבר את פי יהוה לעשות טובה או רעה

מלבי אשר ידבר יהוה אתו אדבר ועתה הנני

הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה

לעמך באחרית הימים וישא משלו ויאמר נאם

בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין נאם שמע

אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל

וגלוי עינים אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב

דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ

פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה

והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל וירד

מיעקב והאביד שריד מעיר וירא את עמלק וישא

משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי

אבד וירא את הקיני וישא משלו ויאמר איתן

מושבך ושים בסלע קנך כי אם יהיה לבער קין

עד מה אשור תשבך וישא משלו ויאמר אוי מי

יחיה משמו אל וצים מיד כתים וענו אשור וענו

עבר וגם הוא עדי אבד ויקם בלעם וילך וישב

למקמו וגם בלק הלך לדרכו 

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות

מואב ותקראן לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם

וישתחוו לאלהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור

ויחר אף יהוה בישראל ויאמר יהוה אל משה

קח את כל ראשי העם והוקע אותם ליהוה נגד

השמש וישב חרון אף יהוה מישראל ויאמר

משה אל שפטי ישראל הרגו איש אנשיו

הנצמדים לבעל פעור והנה איש מבני ישראל

בא ויקרב אל אחיו את המדינית לעיני משה

ולעיני כל עדת בני ישראל והמה בכים פתח

אהל מועד וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן

עמוד 185

 עמוד קפה, במדבר, פרשת בלק/פנחס פרק כה-כו, מפסוק כה:ז עד כו:יד

ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו ויבא אחר

איש ישראל אל הקבה וידקר את שניהם את

איש ישראל ואת האשה אל קבתה ותעצר

המגפה מעל בני ישראל ויהיו המתים במגפה

ארבעה ועשרים אלף 

וידבר יהוה אל משה לאמר פינחס בן אלעזר

בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל

בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני

ישראל בקנאתי לכן אמר הנני נתן לו את בריתי

שלום והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת

עולם תחת אשר קנא לאלהיו ויכפר על בני

ישראל ושם איש ישראל המכה אשר הכה את

המדינית זמרי בן סלוא נשיא בית אב לשמעני

ושם האשה המכה המדינית כזבי בת צור ראש

אמות בית אב במדין הוא 

וידבר יהוה אל משה לאמר צרור את המדינים

והכיתם אותם כי צררים הם לכם בנכליהם

אשר נכלו לכם על דבר פעור ועל דבר כזבי

בת נשיא מדין אחתם המכה ביום המגפה על

דבר פעור ויהי אחרי המגפה 

ויאמר יהוה אל משה ואל אלעזר בן אהרן

הכהן לאמר שאו את ראש כל עדת בני ישראל

מבן עשרים שנה ומעלה לבית אבתם כל יצא

צבא בישראל וידבר משה ואלעזר הכהן אתם

בערבת מואב על ירדן ירחו לאמר מבן עשרים

שנה ומעלה כאשר צוה יהוה את משה ובני

ישראל היצאים מארץ מצרים ראובן בכור

ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא

משפחת הפלאי לחצרן משפחת החצרוני

לכרמי משפחת הכרמי אלה משפחת הראובני

ויהיו פקדיהם שלשה וארבעים אלף ושבע

מאות ושלשים ובני פלוא אליאב ובני אליאב

נמואל ודתן ואבירם הוא דתן ואבירם קרואי

העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת

קרח בהצתם על יהוה ותפתח הארץ את פיה

ותבלע אתם ואת קרח במות העדה באכל האש

את חמשים ומאתים איש ויהיו לנס ובני קרח

לא מתו בני

שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי

לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני

לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי

אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף