עמוד ג, בראשית, פרשת בראשית, פרק ב, מפסוק יח עד פרק ג פסוק טז
ספק
ויאמר יהוה אלהים לא טוב היות האדם לבדו
אעשה לו עזר כנגדו ויצר יהוה אלהים מן האדמה
כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל
האדם לראות מה יקרא לו וכל אשר יקרא לו
האדם נפש חיה הוא שמו ויקרא האדם שמות
לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חית השדה
ולאדם לא מצא עזר כנגדו ויפל יהוה אלהים
תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר
בשר תחתנה ויבן יהוה אלהים את הצלע אשר
לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם ויאמר
האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי
לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת על כן יעזב
איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר
אחד ויהיו שניהם ערומים האדם ואשתו ולא
יתבששו והנחש היה ערום מכל חית השדה אשר
עשה יהוה אלהים ויאמר אל האשה אף כי אמר
אלהים לא תאכלו מכל עץ הגן ותאמר האשה אל
הנחש מפרי עץ הגן נאכל ומפרי העץ אשר בתוך
הגן אמר אלהים לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו פן
תמתון ויאמר הנחש אל האשה לא מות תמתון כי
ידע אלהים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם
והייתם כאלהים ידעי טוב ורע ותרא האשה כי
טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד
העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל ותתן גם
לאישה עמה ויאכל ותפקחנה עיני שניהם וידעו
כי עירמם הם ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגרת
וישמעו את קול יהוה אלהים מתהלך בגן לרוח
היום ויתחבא האדם ואשתו מפני יהוה אלהים
בתוך עץ הגן ויקרא יהוה אלהים אל האדם ויאמר
לו איכה ויאמר את קלך שמעתי בגן ואירא כי
עירם אנכי ואחבא ויאמר מי הגיד לך כי עירם
אתה המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכל ממנו
אכלת ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא
נתנה לי מן העץ ואכל ויאמר יהוה אלהים לאשה
מה זאת עשית ותאמר האשה הנחש השיאני
ואכל ויאמר יהוה אלהים אל הנחש כי עשית זאת
ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על
גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה אשית
בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך
ראש ואתה תשופנו עקב אל
האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך
בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך