עמוד כד פרק כד, מפסוק כד-א עד כד-כד, פרשת חיי שרה
והמערה אשר בו לאברהם לאחזת קבר מאת
בני חת ואברהם זקן בא בימים
ויהוה ברך את אברהם בכל ויאמר אברהם אל
עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא
ידך תחת ירכי ואשביעך ביהוה אלהי השמים
ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות
הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו כי אל ארצי ואל
מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק ויאמר
אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי
אל הארץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ
אשר יצאת משם ויאמר אליו אברהם השמר לך
פן תשיב את בני שמה יהוה אלהי השמים אשר
לקחני מבית אבי ומארץ מולדתי ואשר דבר לי
ואשר נשבע לי לאמר לזרעך אתן את הארץ
הזאת הוא ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני
משם ואם לא תאבה האשה ללכת אחריך ונקית
משבעתי זאת רק את בני לא תשב שמה וישם
העבד את ידו תחת ירך אברהם אדניו וישבע לו
על הדבר הזה ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי
אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו ויקם וילך אל
ארם נהרים אל עיר נחור ויברך הגמלים מחוץ
לעיר אל באר המים לעת ערב לעת צאת השאבת
ויאמר יהוה אלהי אדני אברהם הקרה נא לפני
היום ועשה חסד עם אדני אברהם הנה אנכי נצב
על עין המים ובנות אנשי העיר יצאת לשאב מים
והיה הנער אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה
ואמרה שתה וגם גמליך אשקה אתה הכחת
לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני
ויהי הוא טרם כלה לדבר והנה רבקה יצאת אשר
ילדה לבתואל בן מלכה אשת נחור אחי אברהם
וכדה על שכמה והנער טבת מראה מאד בתולה
ואיש לא ידעה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל
וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים
מכדך ותאמר שתה אדני ותמהר ותרד כדה על
ידה ותשקהו ותכל להשקתו ותאמר גם לגמליך
אשאב עד אם כלו לשתת ותמהר ותער כדה אל
השקת ותרץ עוד אל הבאר לשאב ותשאב לכל
גמליו והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח
יהוה דרכו אם לא ויהי כאשר כלו הגמלים
לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני
צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם ויאמר בת
מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין
