stam siman lev

סימן לו

א

בכתיבת – וה”ה אם נשתנה האות מצורתה אחר הכתיבה ע”י נקב או קרע או טשטוש דפסול וכדלעיל בסימן ל”ב:

ב

צורת – אפי’ אם שינוי הצורה היה רק במקצת האות כגון שחסר הראש של האל”ף או קוץ היו”ד או שנגעו יוד”י האל”ף בגג האל”ף וכדומה ואפילו אם התינוק יקראהו לאות לא מהני כיון שאנו יודעין שאין צורתה עליה כראוי:

ג

לאחרת – ראיתי בספר מעשה רקח שהביא לדינא בשם תשובת מהראנ”ח סימן א’ שכתב דאפילו אם רק מקצת האות נדמה לאות אחר פסול. ומדברי הגר”א לעיל בסימן ל”ב סי”ח לא משמע כן וכן כתב הפר”ח:

ד

בכ”ת – ר”ל כתיבה תמה ושלימה בתמונת האותיות כפי מה שלמדוהו מהתלמוד וקבלת הראשונים וע”פ הסוד וכמבואר בב”י בסימן זה:

ה

אם שינה וכו’ – היינו שלא כתב תמונת האותיות המוזכרים בספרים אבל תמונת האות מיהו צריך כמו שכתב המחבר שלא תשתנה וכו’ וכ”ש שלא ישנהו לאות אחר כגון מדלי”ת לרי”ש או מבי”ת לכ”ף וכדומה. והכוונה כמו שכתב הנוב”י סימן פ’ דדבר שאין לו שורש בגמ’ אין לפסול האות עבור זה. וכדי שידע הקורא איך לכתוב לכתחילה וגם איזה פרט יש לו שורש והוא מעיקר תמונת האותיות שיהיה זה לעיכובא אפילו בדיעבד לכן התחזקתי בעזה”י ועשיתי ע”ז קונטרס מיוחד בסוף סימן זה והעתקתיו מהב”י ופמ”ג ושארי אחרונים תמונת כל האותיות למעשה וקראתיו בשם משנת סופרים. וכללתי בו גם קיצור כללי דיני הקפת גויל וחק תוכות ושלא כסדרן מבעל פמ”ג וש”א:

ו

השי”ן והעיי”ן – בכל הראשים:

ז

ובאחת – פי’ אפילו ביו”ד אחד מן השי”ן וה”ה אם יש הפסק באמצע האות:

ח

שאינה נוגעת – אפילו אם הפירוד הוא דק שאין פרידתו ניכר להדיא ולא מהני כאן קריאת התינוק כיון שידוע הוא האות ואין לטעות באחר דדוקא אם גריעותו מחמת שיש ספק לדמותו לאות אחר אז מועיל קריאת התינוק וכדלעיל בסימן ל”ב סי”ו. וכ”ז בלא תיקון אבל ע”י תיקון מהני דלא ליהוי שלא כסדרן אם התינוק קראו לאות וכדלעיל בסימן ל”ב סכ”ה (ועי”ש מה שכתבנו בשם הגרע”א. ולענין יו”ד שאחורי הצד”י אם נראה כיו”ד ונו”ן) ובכל זה אין חילוק בין אם נעשה בעת הכתיבה או לאחר הכתיבה וכדלעיל בסימן ל”ב:

ט

וכן בשאר אותיות – כגון הנקודה שלמטה שבג’ או הנקודה שבפ”א או הרגל שבתוך התי”ו אם לא נגעו בהאות או שיש הפסק באמצע איזה אות:

י

שלא ליגע – ולכתחילה יהיה הפסק בכדי שאדם בינוני יכירנו היטיב מעל ס”ת שע”ג בימה כשהוא קורא בו גם לא ירחיקו יותר מעובי הגג:

יא

בגג – וה”ה הקו”ף ביריכו שבצידו וכ”ז אפילו אם נעשה הנגיעה אחר הכתיבה ואפילו אם הנגיעה דקה כחוט השערה וכמו שנתבאר לעיל בסימן ל”ב סי”ח במ”ב שם ועי”ש בענין תיקון האות אם לא כתב אח”ז דאל”ה הוי שלא כסדרן:

יב

לתייג – אפילו בס”ת וכ”ש בתו”מ. והתגין האלו הם שלשה תגין קטנים ודקים כחוט השערה זקופות על אלו האותיות אחד מימין ואחד משמאל ואחד מלמעלה וי”א דשלשתן מלמעלה וכן נוהגין. וכעין קו דק הוא כל תג ותג כך נוהגין באלו הארצות וטוב יותר לעשות כל אחד כעין תמונת זיין אך שיהיו קטנים ודקים מאוד:

יג

שעטנ”ז ג”ץ – וה”ה צד”י כפופה ונו”ן פשוטה. ואם הוסיף הסופר לעשות תגין חוץ מאותיות שעטנ”ז ג”ץ וחוץ מאלו המוזכרים בטור ובלבוש שנהגו בהם הסופרים לא עכב אך בתנאי שיהיו מחוברים להאות אבל אם אינו מחובר יש למוחקו ואפילו באותיות שבשם הקודש ולכתחילה אין נכון להוסיף תגין מעצמו כל שלא מוזכר בספרים. ותיוג של שעטנ”ז ג”ץ הוא בשין על ראש השלישי של האות ובעי”ן וטי”ת וצד”י על ראש השמאלי וידביקן באמצעיתו לא בסופו. כתבו האחרונים בשם תשובת הרמ”ע שיזהר שיהיו התגין נפרדין כל אחד מחבירו כדי שלא יראו רק כתמונת זיונין ולא כעיי”ן ושי”ן ולעיכובא הוא. גם צריך שיהיו התגין נוגעין בגוף האות ואל”ה פסולין דאף דאין עיכוב בעשיית התגין כמו שפסק המחבר מ”מ זה גרע דהוי כיתרון אות קטנה בין השיטין ועיין ביד אפרים שכתב דלא מהני אף אם ימשיכם אח”כ אל האות רק צריך לגוררם ולכותבם מחדש רק אם ידעינן שכתבן מומחה תלינן שנפרד אחר שנכתב ומכשירין בהמשכה אל האות. והלבושי שרד כתב דהרמ”ע ס”ל דלא גרע דבר זה מחסרון הקפת גויל דאינו מעכב רק בתחלה וע”כ אם נפרד אחר שנכתב כשר בלא תיקון כלל וממילא לדבריו אם לא היו נוגעין מתחלת הכתיבה מהני עכ”פ תיקון דומי’ דמש”כ המ”א בסי’ ל”ב סקכ”ז לענין הקפת גויל וכן משמע לענ”ד מפשטא דלישניה דהרמ”ע ע”ש. ומ”מ לכתחלה נכון להחמיר כיד אפרי’ ועי’ פמ”ג:

יד

נהגו לתייג – בתפילין אותיות אחרות מלבד אלו והם מוזכרים בטור בשם השמושא רבא ובשם הרמב”ם. והתגין האלו הם תגינים גדולים אך שיהיו דקים שלא יתקלקל האות עי”ז ומאוד צריך ליזהר ביותר בתגין שעל הוי”ו או שעל היו”ד כי בקל ישתנה האות עי”ז:

טו

לא פסל – והב”ח פוסל בזה וגם הגר”א בביאורו מיישב לכ”א מן השיטות ומביא הרבה פוסקים דמחמירין בזה ע”כ מהנכון מאוד לחוש לזה ולתקנם אח”כ ותיקון מהני אפילו בתו”מ ולא הוי בזה שלא כסדרן דבלא התגין נמי צורתה עליה (אחרונים) ודע עוד דהמחבר מיירי שעשה ראש האות למעלה כתיקונו אך שחיסר התגין שעליו אבל אם עשה למעלה ראשו עגול ג”כ משמע מהב”י דאין להקל אפי’ בדיעבד לפי פירוש הרא”ם וצ”ע למעשה כי לכאורה להרמב”ם יש להקל בכל גווני [עיין בביאור הגר”א דלהרמב”ם לא איירי הגמרא כלל בתפילין רק במזוזה ולא לענין עיגול והמשכה אך לענין תגין ממש ורק לכתחלה] כתב בספר איגרת הטיול שעטנ”ז הוא אותיות שט”ן ע”ז והם ב’ מקטרגים גדולים וזהו ג”כ סוד של שעטנ”ז ג”ץ כי ג”ץ ג”כ שם מקטרג אחד והתגין שעליהם הם כמו חרב וחנית להנצל מהם:

משנת סופרים

תפילין ומזוזות צריכין שיהיו כתובין כסדרן מן התורה דכתיב והיו הדברים כסדרן בין הקדים פרשה לפרשה ובין תיבה לתיבה או אות לאות פסול אבל בזה האות גופא לא שייך שלא כסדרן כגון צד”י שמורכב מיו”ד נו”ן וכתב הנו”ן ואח”כ היו”ד לא הוי שלא כסדרן וכל כה”ג. וכן אם כתב מקצת אות ואחר כך כתב האות שמקודם משלים האות ולא הוי שלא כסדרן דכל שאין כותב אות שלם מקרי והיו הדברים כסדרן דדבר שלם בעינן לא חצי דבר אבל אם כתב יו”ד בלא קוצו השמאלי או אל”ף ועיי”ן ושי”ן וכדומה שאין נוגע היו”ד בהאות ואח”כ כתב מקודם יש בו משום שלא כסדרן דהשתא לקולא אמרינן דיכול לתקן אח”כ [כמבואר בט”ז בסימן ל”ו ובסימן ל”ב סכ”ה] משום דעיקר הדברים כסדר נכתבו דשם אות עליה אפילו בלא התיקון וכמו שנכתוב אח”כ כ”ש לחומרא דשם אות עליה והוי שלא כסדרן. וכ”ש אם לא נחסר בהאות רק תגין או שאר דברים שאינם מעכבים ואח”כ כתב מקודם דיש בו משום שלא כסדרן [הג”ה ויש סופרים שנכשלין בענין שלא כסדרן בפסולי דאורייתא והוא רק מחמת חסרון ידיעה שטועין לחשוב ששלא כסדרן נקרא רק אם הוא מתקן איזה דבר אחר גמר הפרשיות וע”כ מתקנים בעת הכתיבה כמה אותיות שכבר חלף ועבר מהן ובאמת לא כן הוא אלא תיכף כשכתב האות שאחריו אסור לתקן האות שלפניו אם לא בדבר שמדינא אפילו בלא התיקון יש עליו שם אותו האות ולאו כו”ע דינא גמירי לידע איזה דבר יש עליו שם אותו האות בלי התיקון ומותר לתקנו אפילו אח”כ ובאיזה דבר אין עליו שם האות בלי התיקון וממילא אסור לתקנו אחר שכתב האות שאחריו ע”כ מהנכון להסופר שיזהר בתו”מ שלא להניף ידו על שום אות לתקנו באיזה תיקון אחר שכתב האות שאחריו אם לא דבר שנמצא כתוב בפירוש בספרי הפוסקים שזה מותר לתקן אפילו אח”כ ולא ידמה בעצמו מילתא למילתא וכ”ז הוא אפי’ תיקון שע”י כתיבה וכ”ש תיקון שע”י מחיקה שיש בו חשש דחק תוכות אפי’ לא כתב עדיין שום אות אחר זה שצריך מאד לידע כל פרטי הדינים שיש בזה כי עניניו ארוכים ועיין בח”א שכתב דהוא היה מתנה עם הסופר שלו שלא להניף עליהם ברזל מחמת זה ובאמת עצתו היא טובה מאד אבל איננה מועלת רק לענין להנצל עי”ז מחשש דחק תוכות אבל לא משלא כסדרן אם לא שיזהר הסופר להתנהג במלאכתו מלאכת שמים לאט לאט שלא להעתיק ידו מן האות עד שיעמידנו על תמונתו כדין. וכבר ראיתי אנשים =יראי אלוקים= י”א מפזרין ממון רב על תיקון תפיליהן ולוקחין מסופר אומן שיכול לעשות בתים נאים ומהודרים כדין בכל פרטיהם ואשרי חלקם אבל ביותר מזה צריך ליזהר על ענין התפילין מבפנים והם הפרשיות שיעשה הסופר כל אותיותיהם כדין בכל פרטיהם והדוריהם ולזה צריך שיהיה הסופר בקי בדיני כתיבת האותיות וגם שיעשה מלאכתו במתינות כי אפילו אם אות אחד לא נעשה כדין בכל פרטיו הוא מעכב לכל התפילין כדאמרינן מנחות כ”ט]. אם חסר בהכתב התגין או הקוצו של יו”ד מבואר בסימן ל”ו בט”ז ובל”ב במ”א דיש לתקן אפילו אחר שנכתבו דכל שהאות צורתו עליה אע”ג דבלא קוצו של יו”ד השמאלי פסול לר”ת וגם תגין י”א דפסול אם לא תייגן מ”מ והיו הדברים גוף הדברים כסדר נכתבו. וכן להפריד נגיעות בין אות לאות שרי אח”כ ופשוט דדוקא אם לא נשתנה צורתו ע”י הנגיעה וכן יוד”י האל”ף והשי”ן והעי”ן ורגל התי”ו שאין נוגעין ותינוק דלא חכים ולא טיפש קורא אותן בצורתן או בי”ת ודלי”ת וכדומה שאין הגג מחובר לירך למעלה ותינוק קורא אותן בצורתן רשאי לתקן אח”כ. ויראה דכ”ז דוקא אם אין ניכר פרידתו להדיא הא אם ניכר להדיא אע”ג דהתינוק קורא כן כיון שאין צורתה עליה הוי כותב שלא כסדרן [והגרע”א בחידושיו פליג ע”ז וכן ביררנו שם בסימן ל”ב להלכה וע”ש שביררנו שבאיזה דבר גם הגרע”א מודה להפמ”ג]. בד”א באלו וכדומה להן שעל ידי שחסר להם איזה דבר לא נדמה על ידי זה תמונתם לאות אחרת אבל יו”ד של צד”י שאין נוגעת להנו”ן שלו ונראה עי”ז כיו”ד נו”ן או חי”ת שברגל שמאלו יש הפרש דק בין הרגל להגג ונראה כה”א אז אפילו אם אירע שהתינוק קראה להאות כצורתה הראויה לה אין מועיל תיקון משום שלא כסדרן. ודע דדעת הפמ”ג בזה דאפילו אם אין ניכר פרידתן להדיא והתינוק קראה ג”כ לאות לא מהני תיקון. ועיין בסימן ל”ב שביררנו שם דעכ”פ בשעת הדחק יש להקל בזה דמהני תיקון:

כתב עוד הפמ”ג כללא דמלתא כל שאין כותב רק מוחק או מושך לא הוי שלא כסדרן המשל לאבותיך מלא וא”ו צריך למחוק הוא”ו ואף דעי”ז יהיה התיבה כשני תיבות ימשוך הבי”ת ואע”פ שכותב משיכה לאו כלום עביד דתחלה נמי צורת בי”ת עליה אבל ודאי אם עשה בי”ת מתחלה כצורת נו”ן כפופה ואח”כ משכו לבי”ת הוה שלא כסדרן וכן אפילו אם נכתב האות מתחלה כסדר ואחר כך נתקלקל מחמת איזה דבר שהוא כיון שנתבטל צורת האות כשחוזר אח”כ ומתקן הוה שלא כסדרן דבכל שעה בעינן כסדרן ול”ד למוקף גויל דלא קפיד קרא רק אשעת כתיבה וכמ”ש בפנים באורך. ולפעמים אפילו ע”י כתיבת נקודה אחת יש בזה משום שלא כסדרן כגון שכתב רי”ש במקום דלי”ת וצריך לרבע בדיו כמ”ש בסי’ ל”ב בט”ז סט”ז תו מיפסיל משום שלא כסדרן. הכלל כל שאין צורתה עליה וכותב נקודה ועי”ז נתכשר האות יש בזה משום שלא כסדרן:

עוד דברים אחדים מענין חק תוכות:

כל מקום שנאמר וכתב כגון בתפילין ומזוזות ס”ת גט פסול בו חק תוכות ואפי’ אם רק קוצו של יו”ד נגמר ע”י חק תוכות מעכב כיון דבלא הקוץ לא היה מתכשר האות עדיין [וחתימת עדי הגט בחק תוכות עיין ב”ש באה”ע בסימן ק”ל אות ך’ במקון עיגון כשר אע”ג דלא כתיב בהו וכתב לכתחלה מקפידין כמו בכל הגט ע”ש]. והנה ענין חק תוכות צריך הסופר ליזהר בו מאד ועניניו ארוכין עיין בל”ב סעיף י”ז י”ח אך נקוט האי כללא בידך כי הפוך הוא משלא כסדרן ששם גורר ומוחק ומושך לא הוי שלא כסדרן וכנ”ל [גורר הוא ביבש ומוחק בלח] ובחק תוכות נהפוך הוא גורר ומוחק ומושך כל שאינו עושה מעשה בגוף האות ומשלימה עדיין הוי חק תוכות. הדמיון בי”ת שנעשית כצורתה או סמ”ך וכ”ף וכדומה שנפל טיפת דיו לתוך החלל אחר שנגמרה בהכשר ונפסד צורתה עי”ז [ואפשר אפי’ התינוק קורא אותה כל שאנו רואין שאין צורתה עליה] לא מהני לגרור הטיפה ההיא דכל שנפסלה בטלה כתיבה קמייתא ועתה הוי חק תוכות דהא לא עביד מעשה בגופה כ”א ע”י חקיקה בעלמא שחקק תוך האות ואפילו מושך אח”כ הבי”ת גגה ושוליה ג”כ לא מהני דהרי בלא”ה צורתה עליה ופסולה. וגדולה מזו חי”ת במקום ב’ זייני”ן לא מהני שיגרור החרטום וישארו ב’ זייני”ן דמה מעשה עשה בגוף האות אבל אם צריך להשלימה אח”כ כשר ולא מיקרי חק תוכות כן מבואר באה”ע סימן קכ”ה אות ג’ ומגן אברהם בל”ב אות כ”ג אבל הט”ז שם פקפק ע”ז ע”ש באות יו”ד ועי”ל בל”ב סעיף י”ז וסי”ח שמבואר שם הכל באר היטב. וגם ביארנו קצת דיני חק תוכות בכל אות ואות בפרט:

עוד איזה כללים מבעל פמ”ג מדיני הקפת גויל העתקתים בסוף הקונטרס עיי”ש:

צורת אות אל”ף

תהיה נקודה העליונה כעין יו”ד ועוקץ קטן עליה ויהיה פניה עם העוקץ הפוך קצת כלפי מעלה ויהיה ירך היו”ד דבוק אל גג הגוף באמצע הגג ויהיה סוף הגג של צד ימין לכתחלה עקום למעלה מאחוריו קצת והנקודה שלמטה תהיה רחוקה מן ראש של הגוף כשיעור עובי קולמוס וחצי. עובי קולמוס נק’ רוחב הקו היוצא מן הקולמוס כשהוא כותב.