עמוד סד, שמות, פרשת שמות, פרק ד, מפסוק ד:א עד ד:כד
והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקלי כי יאמרו לא
נראה אליך יהוה ויאמר אליו יהוה מזה בידך
ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה וישלכהו
ארצה ויהי לנחש וינס משה מפניו ויאמר יהוה
אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק
בו ויהי למטה בכפו למען יאמינו כי נראה אליך
יהוה אלהי אבתם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי
יעקב ויאמר יהוה לו עוד הבא נא ידך בחיקך ויבא
ידו בחיקו ויוצאה והנה ידו מצרעת כשלג ויאמר
השב ידך אל חיקך וישב ידו אל חיקו ויוצאה
מחיקו והנה שבה כבשרו והיה אם לא יאמינו לך
ולא ישמעו לקל האת הראשון והאמינו לקל האת
האחרון והיה אם לא יאמינו גם לשני האתות האלה
ולא ישמעון לקלך ולקחת ממימי היאר ושפכת
היבשה והיו המים אשר תקח מן היאר והיו לדם
ביבשת ויאמר משה אל יהוה בי אדני לא איש
דברים אנכי גם מתמול גם משלשם גם מאז דברך
אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי ויאמר
יהוה אליו מי שם פה לאדם או מי ישום אלם או
חרש או פקח או עור הלא אנכי יהוה ועתה לך
ואנכי אהיה עם פיך והוריתיך אשר תדבר ויאמר
בי אדני שלח נא ביד תשלח ויחר אף יהוה במשה
ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר
הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו
ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו ואנכי אהיה
עם פיך ועם פיהו והוריתי אתכם את אשר תעשון
ודבר הוא לך אל העם והיה הוא יהיה לך לפה
ואתה תהיה לו לאלהים ואת המטה הזה תקח בידך
אשר תעשה בו את האתת
וילך משה וישב אל יתר חתנו ויאמר לו אלכה נא
ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם
חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום ויאמר
יהוה אל משה במדין לך שב מצרים כי מתו כל
האנשים המבקשים את נפשך ויקח משה את
אשתו ואת בניו וירכבם על החמר וישב ארצה
מצרים ויקח משה את מטה האלהים בידו ויאמר
יהוה אל משה בלכתך לשוב מצרימה ראה כל
המפתים אשר שמתי בידך ועשיתם לפני פרעה
ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם ואמרת
אל פרעה כה אמר יהוה בני בכרי ישראל
ואמר אליך שלח את בני ויעבדני ותמאן לשלחו
הנה אנכי הרג את בנך בכרך ויהי בדרך במלון