ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום ויהוה

יסלח לה כי הניא אביה אתה ואם היו תהיה לאיש

ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על

נפשה ושמע אישה ביום שמעו והחריש לה

וקמו נדריה ואסרה אשר אסרה על נפשה יקמו

ואם ביום שמע אישה יניא אותה והפר את נדרה

אשר עליה ואת מבטא שפתיה אשר אסרה

על נפשה ויהוה יסלח לה ונדר אלמנה וגרושה

כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה ואם בית

אישה נדרה או אסרה אסר על נפשה בשבעה

ושמע אישה והחרש לה לא הניא אתה וקמו

כל נדריה וכל אסר אשר אסרה על נפשה יקום

ואם הפר יפר אתם אישה ביום שמעו כל מוצא

שפתיה לנדריה ולאסר נפשה לא יקום אישה

הפרם ויהוה יסלח לה כל נדר וכל שבעת אסר

לענת נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ואם

החרש יחריש לה אישה מיום אל יום והקים את

כל נדריה או את כל אסריה אשר עליה הקים

אתם כי החרש לה ביום שמעו ואם הפר יפר

אתם אחרי שמעו ונשא את עונה אלה החקים

אשר צוה יהוה את משה בין איש לאשתו בין

אב לבתו בנעריה בית אביה 

וידבר יהוה אל משה לאמר נקם נקמת בני ישראל

מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך וידבר משה

אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים לצבא ויהיו

על מדין לתת נקמת יהוה במדין אלף למטה אלף

למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא וימסרו

מאלפי ישראל אלף למטה שנים עשר אלף חלוצי

צבא וישלח אתם משה אלף למטה לצבא אתם

ואת פינחס בן אלעזר הכהן לצבא וכלי הקדש

וחצצרות התרועה בידו ויצבאו על מדין כאשר

צוה יהוה את משה ויהרגו כל זכר ואת מלכי מדין

הרגו על חלליהם את אוי ואת רקם ואת צור ואת

חור ואת רבע חמשת מלכי מדין ואת בלעם בן

בעור הרגו בחרב וישבו בני ישראל את נשי מדין

ואת טפם ואת כל בהמתם ואת כל מקנהם ואת

כל חילם בזזו ואת כל עריהם במושבתם ואת כל

טירתם שרפו באש ויקחו את כל השלל ואת

כל המלקוח באדם ובבהמה ויבאו אל משה ואל

אלעזר הכהן ואל עדת בני ישראל את השבי ואת

המלקוח ואת השלל אל המחנה אל ערבת מואב

אשר על ירדן ירחו ויצאו משה

ומכסם ליהוה אחד וששים ונפש אדם ששה

עשר אלף ומכסם ליהוה שנים ושלשים נפש

ויתן משה את מכס תרומת יהוה לאלעזר הכהן

כאשר צוה יהוה את משה וממחצית בני ישראל

אשר חצה משה מן האנשים הצבאים ותהי מחצת

העדה מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף

שבעת אלפים וחמש מאות ובקר ששה ושלשים

אלף וחמרים שלשים אלף וחמש מאות ונפש

אדם ששה עשר אלף ויקח משה ממחצת בני

ישראל את האחז אחד מן החמשים מן האדם

ומן הבהמה ויתן אתם ללוים שמרי משמרת

משכן יהוה כאשר צוה יהוה את משה ויקרבו

אל משה הפקדים אשר לאלפי הצבא שרי

האלפים ושרי המאות ויאמרו אל משה עבדיך

נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידנו ולא

נפקד ממנו איש ונקרב את קרבן יהוה איש אשר

מצא כלי זהב אצעדה וצמיד טבעת עגיל וכומז

לכפר על נפשתינו לפני יהוה ויקח משה ואלעזר

הכהן את הזהב מאתם כל כלי מעשה ויהי כל

זהב התרומה אשר הרימו ליהוה ששה עשר

אלף שבע מאות וחמשים שקל מאת שרי

האלפים ומאת שרי המאות אנשי הצבא בזזו

איש לו ויקח משה ואלעזר הכהן את הזהב מאת

שרי האלפים והמאות ויבאו אתו אל אהל מועד

זכרון לבני ישראל לפני יהוה 

ומקנה רב היה לבני ראובן ולבני גד עצום מאד

ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום

מקום מקנה ויבאו בני גד ובני ראובן ויאמרו

אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה

לאמר עטרות ודיבן ויעזר ונמרה וחשבון

ואלעלה ושבם ונבו ובען הארץ אשר הכה יהוה

לפני עדת ישראל ארץ מקנה הוא ולעבדיך

מקנה ויאמרו אם

מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך

לאחזה אל תעברנו את הירדן ויאמר משה לבני

גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם

תשבו פה ולמה תנואון את לב בני ישראל

מעבר אל הארץ אשר נתן להם יהוה כה עשו

אבתיכם בשלחי אתם מקדש ברנע לראות את

הארץ ויעלו עד נחל אשכול ויראו את הארץ

ויניאו את לב בני ישראל לבלתי בא אל הארץ

אשר נתן להם יהוה ויחר אף יהוה ביום ההוא